70 מסעדות נבחרות בתל אביב- 3 מהן כשרות

באותם ימים פרסם אתר N12.רשימה של 70 מסעדות נסחרות בתל אביב- כשעברתי על הרשימה התפלאתי לראות שרק 3 מהן כשרות ומדובר במסעדה "אשכנזית" מסעדה "מרוקאית" ועוד מסעדה שנמצאת במלון ששומר על כשרות.

למען הנראות- אני שומרת כשרות בבית. בחוץ אני גם אוכלת כשר אבל לא מקפידה על תעודה. ואם בעל המסעדה אומר לי שהבשר כשר-אני מאמינה. יש המון המון מסעדות בארץ שאין להן תעודות כשרות משום שהן פתוחות בשבת או שהן מאפשרות לשתות קפה בסיום הארוחה לי אין בעייה לאכול שם. ,כמוני עוד מאות משפחות מסורתיות.

אז חשבתי לתומי ש67 המסעדות שמצהירות על עצמן "לא כשר" זה בשל סיבות של פתיחת המסעדה ביום שישי או שאין הם רוצים לשלם הרבה כסף לרבנות.- בגלל זה הם "לא כשר".

אבל מסתבר שטעיתי. בחלק גדול של המסעדות מגישים פירות ים. באחרות יש בשר לא כשר מעורב עם רטבים חלביים מכל מיני סוגים. יעני- סגנון צרפתי.

לגבי פירות הים יש לי תהייה- אמנם אנחנו על שפת ים התיכון אבל ממתי יש פה קלמרי. שרימפס ומולים? למה כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מייבאת את המוצרים האלו מחו"ל ולא מוצאת תחליף מקומי?

אז מה הקשר לתשעה באב? באחת התוכניות בהם צפיתי תארו את קיסריה שאחרי החורבן. עיר שכולה תענוגות שהושפעו מתרבות רומא. ושאלתי את עצמי אם זה לא מה שקורה בתל אביב- עיר שכולה תענוגות עם בתי אוכל שהושפעו ממאכלים מכל העולם. אפילו רותי ברודו שגדלה במשפחה חרדית וחיים כהן שגדל בסביבה מסורתית מיהרו לזרוק את הכשרות ולהקים את המסעדות הכי לא כשרות בתל אביב.. ושלא תבינו אותי לא נכון- אין לי שום התנגדות לכך שיהיו כמה מסעדות טובות לא כשרות. זוהי עיר קוסמופוליטית וצריך שיהיו בה מסעדות כאלו. אבל מנסיון- כאשר אני מסתובבת בתל אביב ולא מוצאת אף מסעדה כשרה – אפילו בלי תעודה אני שואלת את עצמי אם אין זה נצחון של רומא.

לא אכחיש!!! אני גרופי של דיוני הוועדה. למי שלא יודע? סדר היום של הוועדה מתפרסם באינטרנט וכל דיוניה פתוחים לציבור. רוב הדיונים גם מועלים ליוטיוב.

הדיונים מעניינים לא רק בשל ההבט הפלילי לכאורה של אסון מירון אלא בעיקר בשל העדויות הנוגעות למשרדים ממשלתיים או לגופים ממסדיים כמו משטרה, רשויות מקומיות ועוד.

דומני שגם אנשי הוועדה המנוסים לא ציפו למצוא כל כך הרבה אי סדר, באלאגאן, אי-איכפתיות, ואי מילוי תפקיד כפי שעלו בעשרות העדויות שעלו בפני הוועדה.

לא, לא הכל פלילי. הרוב לא פלילי. אבל אין משרד, חברה, מחלקה,רשות שהוועדה נוגעת בה ומוצאת בה איזה אי-סדרים מובנים. דווקא יש המון נהלים טובים , יש חוקים, יש תקנות. המון. אלא שמשהו משתבש והאדם האחראי פשוט לא שם.

אז כמה דוגמאות- המשטרה. מאז שקמה הוועדה כולם מפחדים שם שיאשימו אותם באסון. לכן כולם זזו שם מהתפקיד האחרון שלהם למשהו אחר מה שמאפשר להם לא תמיד לזכור ולא תמיד לדייק בעדותם.

שתי מחלקות במשטרה טוענות שהן בעצם לא אחראים על הרישוי בהר מירון. כי רישוי על הדלקה הוא לא בדיוק כמו רישוי על חנות. אבל בכל זאת בגלל שלא היה משהו אחר החליטו לדרוש גם בהר מירון רישיונות לפעולות שונות שמבוצעות שם. אז מה? החליטו! אלא שאף אחד לא מפקח על הביצוע עצמו ובכלל הרשות המקומית שמוציאה את הרשיונות לא קיבלה את מה שצריך ולכן לא הנפיקה רשיונות. אז מה? לא היתה הילולה? היתה!!

בין האחראים על הר מירון יש גם עמותה ממשלתית שאחראית על המקומות הקדושים. לעמותה אין מנכ"ל, אין דירקטוריון, אין שבעה חברים יש רק שלושה. אז מה? היא לא מקבלת 15 מיליון שקל לתקצוב ההילולה? מקבלת! האם כל ההוצאות שם מתנהלים על פי מכרזים? לא! כי יש איזה וועדה שנותנת פטור. אז כל שנה הם מקבלים פטור. כולם יודעים שלעמותה הזאת אין ניהול תקין וזהו! והעולם כמנהגו נוהג.

היום גם למדתי שבזמן ההילולה האחרונה המשטרה העלתה לאוויר שני רחפנים וגם מסוק כדי שיעזרו למשטרה לצפות בהמון למטה ולהתריע על מקומות מסוכנים. אלא מה? אף אחד לא יודע היכן ניתן למצוא את הסרטים שצולמו על ידי האמצעים הטכנולוגים האלו. האם בכלל השתמשו בהם? לא יודעים!!!

אלפי שוטרים, מאבטחים, סדרנים היו על ההר בזמן ההילולה. אלא מה? החברה הממונה על הסדרנים הביאה גם סדרנים שאין להם שום הכשרה ולא כל כך ידעו מה לעשות שם. הסדרנים אמורים על פי החוק להיות בקשר עם אנשי המשטרה ועם הממונים על הבטיחות. וזה לא מה שקרה שם. ליד גשר דוב, היכן שהיה האסון, היו אמורים להיות גם שוטרים וגם סדרנים. שוטרים לא היו והסדרנים נעלמו למקום אחר.למה? כי הסדרנים לא היו מקצועיים- הם אנשים שגויסו על ידי קבלן משנה ללא כל הכשרה -לא היה ברור להם מה לעשות כאשר הצפיפות הלכה וגברה וזה שהיה עם מכשיר קשר עלה למעלה לבמה.

היה גם איש מקרקעי ישראל. לכאורה לא קשור לסיפור. אבל מה? על ההר נמצאת ישיבה של בני עקיבא. הישיבה קיבלה את הקרקע חינם משום שזהו מוסד חינוכי- אך כשהתלמידים בחופש היא משכירה חדרים למשפחות (יחד עם האולפנא) בהיקף של שני מיליון ש"ח לשנה. תקין? לא לגמרי.

אחרי האסון היתה החלטה לפנות מההר את כל הגורמים הלא חוקיים שיש שם- מבנים, עסקים וכו'. אלא שזה הולך קצת לאט. על חלק מההר אחראית "וועדת החמישה" שזוהי בעצם וועדה שמייצגת חלק מהציבור החרדי. לגוף הזה אין מעמד משפטי ולכן אי אפשר לעשות לו כלום. אז בינתיים הוועדה הזאת מעכבת עשרות הוראות לפינוי עסקים ובניינים בהר. למה? ככה! העורך דין שלהם יהיה בוועדה ביום שלישי הקרוב ונראה מה הוא יגיד.

אז כל מה שהבאתי כאן זה רק קמצוץ ממה שקורה שם. מעבר לאסון עצמו יש הרגשה שאין משילות. אנשים עובדים אבל מעבר למשרד הקטן שלהם לא איכפת להם מכלום.האלוף שלמה ינאי מרבה לשאול את העדים "ולא היה איכפת לכם מבזבוז כספי ציבור?" "ולא היה איכפת לכם שהמינהל לא היה תקין? לא, לא היה איכפת.

ואני לא יכולה שלא לציין לטובה את חברי הוועדה: השופטת בדימוס מרים נאור, הרב מרדכי קרליץ, והאלוף במיל שלמה ינאי שעושה עבודה מופלאה בתחקור העדים.

*הפוסט נכתב לפני פרסום הידיעה הקשה על פטירתה של פרופ' מרים נאור ז"ל

** ניתן לעקוב אחרי דיוני הוועדה באתר זה "דיוני ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון – סדר יום הוועדה" הדיונים מועלים לערוץ יוטיוב

אני שוב בסגר.

קורונה!

גל חמישי.

הקשר שלי עם העולם החיצוני הוא בעיקר דרך המחשב והסלולר

זומים, ווטסאפ וקנייה ברשת.

אני מזמינה פיצה! כן סתם פיצה.

ומיד קופצת לי הודעה "יש לך קופון?"

וככה בכל אתר קניות. לא משנה איזה.

" יש לך קופון"?

ותמהני- מי הם האנשים המאושרים האלו שיש להם קופונים?

מאיפה הם באים?

ומי זה האדם המסתורי הזה שמחלק קופונים?

האם הוא מגיע בלילה בלילה , כמו מכופף הבננות ומחלק קופונים?

ולמה הוא לא מבקר אותי?

אז אם אתם מכירים אותו. תכתבו לי.

כי מה זה בא לי לכתוב פעם אחת ברשת:

"כן, יש לי קופון".

מה פתאום הגעתי למושגים האלו ששיכים לעבר הרחוק של לימודי באוניברסיטה?

מה הטריד את מנוחתי?

ופתאום נזכרתי!!! אתמול בחדשות הראו צעיר שלא כל כך למד בגיל התיכון ועכשיו הפך לשחקן מצליח.

ומה כל זה נוגע לי? הרי אני למדתי ואפילו עשיתי תואר ראשון ושני….

נכון, למדתי תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני בחינוך. במסגרת לימודי למדתי המון פסיכולוגיה.  את התואר השני עשיתי אפילו בייעוץ חינוכי.

אבל- במסגרת לימודי למדתי את הקורס "בחירת מקצוע" וגם מספר קורסים ב"מבחנים בפסיכולוגיה". ומאד מאד רציתי להיות פסיכולוגית תעסוקתית. לא,  לא קלינית – תעסוקתית- אלו שעוסקים בעזרה בבחירת מקצוע ובמיון עובדים.

אבל מה? מולי עמדה המחלקה לפסיכולוגיה!! יהירה, גאוותנית, אליטיסטית!!! רוצה ללמוד אצלינו?? בבקשה. תשלימי תואר ראשון, תשלימי תואר שני ותעברי מבחן מתא"ם.  עד אז אין על מה לדבר. ולא משנה שכבר היו לי המון קורסים בפסיכולוגיה ולא עזר שעבודת התזה שלי שהתפרסמה גם בארץ וגם בחו"ל עסקה במיון תעסוקתי.

"אצלינו לומדים רק יחידי סגולה" כך נאמר לנו- אלו שניסו להתקבל דווקא לא למגמה יוקרתית במיוחד …אז ויתרתי… וחבל… כי כל חיי התעסוקתיים לא הייתי במקום שבו הייתי צריכה להיות…ועד היום אני מרגישה איזה שהוא אובדן… אותה הרגשה שמופיעה כאשר החלק התעסוקתי שלי כבר הסתיים ואני כאילו לא הייתי שם. שם במקום בו אולי הייתי מוצאת את האני האמיתי שלי – לא את האני הכוזב.

רנדל קולינס כותב על "החברה המסמיכה". אותה חברה שבה חשובה התעודה הפורמאלית יותר מאשר הידע. וויניקוט וכמעט כל הפסיכולוגים מדבר על אותו "אני כוזב" אותו "אני" שקיים לאורך שנים  ושגורם לאדם לא להיות שלם עם חייו.

אומרים שבגיל השלישי האדם יכול להיות אוטנטי  יותר כי כבר לא איכפת לא מתגובת החברה. האמנם?

 

 

 

העתק בלוג בנושא

משהו קרה בחברה הישראלית.

אנשים קמו בבוקר ואמרו "מה זה הדבר הזה?"

אנשים לא מקבלים יותר את ההסבר של "שני אנשים משוגעים הלכו ורצחו"

(הרצח במצעד הגאווה ושריפת המשפחה בשטחים")

"המדען הנאיבי" שבתוכנו מפנה את תשומת הלב לעקרונות שהסוציולוג דורקהיים כה דיבר עליהם.- מעשים נפשעים שנגרמו על ידי קומץ אנשים לא נבעו משגעון רגעי של אנשים קיצוניים. הדברים איכשהוא קשורים לתהליכים חברתיים העוברים על החברה הישראלית.

אמיל דורקהיים – סוצילוג צרפתי (1858-1917)היה הראשון שניסה להסביר את תופעות אינדיבידואליות במושגים חברתיים- כלכליים.

הקטע הבא מתוך "דורקהיים"- חיבור מאת גבריאל רעם שפורסם ב"אימגו":

החשיבות הגדולה בעבודתו של  אמיל דורקהיים נעוצה בהתעקשותו כי לימוד של האדם והתנהגותו חייב להימנע מגישה שלוקחת בחשבון רק אלמנטים הנעוצים במבנה האישיות או התורשה והגנטיקה שלו. לטענתו, לימוד האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו, חייב קודם כל, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו.
דורקהיים התנגד לפרשנות ביולוגית או פסיכולוגית, בלעדית, להתנהגות האדם, הוא מיקד את תשומת ליבו במבנה החברתי וכיצד זה משפיע על חיי אדם והתנהגותו. הוא בא עם גישה של ביקורת טוטאלית כנגד ההסברים אלו שבקצרה נקראים הסברים רדוקציוניים. הסברים רדוקציוניים הם הסברים הדוגלים בפרשנות תורשתית (ביולוגית), או אישית ספציפית לאדם (פסיכולוגית). לטענתו התנהגות האדם פחות ניתנת להסבר על ידי מרכיבים ואלמנטים המצויים ברמה ביולוגית או פסיכולוגית, ויותר ברמה הסוציולוגית.  אחד מן ההסברים שהוא נותן לעדיפות של השפעה חברתית על פני השפעות תורשתיות ופסיכולוגיות היא בכך שהתנהגות האדם נותרת דומה וזהה לאורך שנים רבות וזאת בשעה שאנשים ספציפיים (בעלי ביולוגיה ופסיכולוגיה ספציפיים ביותר) מתים ובמקומם באים אינדיבידואלים אחרים. ומה שלא משתנה הוא הכוח האדיר של מבנה חברתי, דעת קהל, נורמות חברתיות וכו', הן נותרות בעלות השפעה עיצובית אדירה על האדם כאדם.  נכון שגם המבנה החברתי והנורמות עצמן יכולות להשתנות, אך לא ההשפעה האדירה שיש להם על חיי האדם עצמו. "יש להם כוח מתקן, הן כופות עצמן על האדם, עוקפות בכך את כוח הרצון שלו".
……במחקריו המרשימים אודות התאבדות הוא הראה כי אחוז ההתאבדות גדל בחברה הנמצאת בתהליך של אנומיה (התפוררות של נורמות); כשנוצרים סדקים באחדות של אותה קבוצה או חברה. וההסבר שהוא נותן לכך שהחלשות אותה חברה וחוסר האחדות שפושה בה כבר לא נותן ליחידים הגנה מספקת מפני משברים קיומיים. לדבריו חברות שיש בהם אחוזי התאבדות גבוהים הן בדרך כלל חברות שהסולידיות והמכנה המשותף החברתי בהם – נמצא בתהליך של נסיגה. בספר זה שלו הוא מקטין את חשיבותם היחסית של הגורמים האישיים והפסיכולוגיים להתאבדות ומגדיל את מקומו של האספקט החברתי. הבא לביטוי בנוגע להתאבדות, בהגנה, שנותנת או לא, החברה ליחיד, מפני משבר שעשוי להוביל להתאבדות.
בני אדם המחוברים חזק לקבוצה והמאוחדים בתוכה בצורה אינטגרטיבית, הופכים למוגנים בצורה משמעותית מפני תסכולים וטרגדיות שהם מנות חלקו של האדם באשר הוא אדם. (וכך תהיה להם נטייה מופחתת להגיע לקיצוניות של התאבדות).

לטענתו, לכידות חברתית היא היא המניעה את המניעה את כל החברות ומהווה מסגרת שעל פיה יכולים בני האדם להשתייך לחברה כזו או אחרת.

פרופ' חוה-עציוני הלוי מזכירה בספר "ארץ שסועה" – חמישה בסיסים לזהות יהודית משותפת . לדעתה חמישיה בסיסים אלו הולכים ונחלשים כבסיסים משותפים וגורמים לכן לחוסר במערכת ערכית משותפת:

בסיסים אלו כמו הזכרון הקיבוצי המשותף, התרבות המשותפת, הגישה המשותפת לכולם להגדרת הציונות,והזיקה לדת היהודית עברו שינויים ערכיים כאשר פלגים שונים בחברה מתייחסים אליהם בצורה שונה מה שגורם לחוסר לכידות חברתית שעל פי דורקהיים מהווה בסיס לחברה יציבה.

עציוני מזכירה במאמרה שתי מגמות סותרות: 1) הקצנה דתית בין דורית בקרב הדתיים (הבנים קיצוניים מההורים) 2) התרחקות בין דורית מן הדת ומן היהדות בקרב החילוניים. שתי מגמות אלה גורמות לכך שהמכנה של הזהות היהודית המשותפת לשני סוגי הציבור הללו הולך ונחלש ואם לא יחול מפנה (והיא לא מאמינה שיחול מפנה) יגדל מרחק הזהות ביניהם.

אז מה בעצם קורה לנו?

א. התפוררות של ערכים שאיחדו את העם גם אם הוא הגיע לכאן ממאות גלויות.

ב. השפעה מערבית של ערכים חילוניים-אידיבידואליסטים.

ג. אובדן ה"קהילתיות" שאפיינה את החברה היהודית

ג.משבר מנהיגות- חוסר אמון של חלק מהעם במנהיגיו .

ד.לכידות יתר של פלגים קיצוניים.מרד של חלקים מהעם במוסדות חברתיים שהיה לגביהם  קונסנסוס כמו הצבא ובית המשפט

ה.  הקצנה דתית בין דורית בקרב הדתיים- התרחקות בין-דורית מהדת בקרב החילוניים.

המגמות האלו מביאות להחלשת הסדר החברתי ולריבוי הקונפליקטים בחברה.

שני הרציחות שהתרחשו השבוע העמידו ראי בפני החברה המזועזעת

המגמות לא יישתנו אבל אולי- ההלם שחש הציבור יביאו להבנה של התהליכים העוברים על החברה  . אנו   עדים למצב שבו אנשי רוח (ששותקים בדרך כלל) הרמו את קולם, יש קריאה להפעיל יותר פיקוח על אנשים קיצוניים מכל הפלגים,אנשי ציבור יתנו השבוע את הלשון המתלהמת שאיפינה אותם בשבועות האחרונים.

ואולי כל זה יביא להחלשת מצב האנומיה שבו אנו נמצאים*

מקורות: רעם גבריאל "דורקהיים" בתוך אתר אימגו.

הלוי-עציוני חווה  "עדיין עם אחר? זהות יהודית לקראת שבר" בתוך ארץ שסועה הוצאת מודן.

"אנומיה" אנציקלופדיה YNET