70 מסעדות נבחרות בתל אביב- 3 מהן כשרות

באותם ימים פרסם אתר N12.רשימה של 70 מסעדות נסחרות בתל אביב- כשעברתי על הרשימה התפלאתי לראות שרק 3 מהן כשרות ומדובר במסעדה "אשכנזית" מסעדה "מרוקאית" ועוד מסעדה שנמצאת במלון ששומר על כשרות.

למען הנראות- אני שומרת כשרות בבית. בחוץ אני גם אוכלת כשר אבל לא מקפידה על תעודה. ואם בעל המסעדה אומר לי שהבשר כשר-אני מאמינה. יש המון המון מסעדות בארץ שאין להן תעודות כשרות משום שהן פתוחות בשבת או שהן מאפשרות לשתות קפה בסיום הארוחה לי אין בעייה לאכול שם. ,כמוני עוד מאות משפחות מסורתיות.

אז חשבתי לתומי ש67 המסעדות שמצהירות על עצמן "לא כשר" זה בשל סיבות של פתיחת המסעדה ביום שישי או שאין הם רוצים לשלם הרבה כסף לרבנות.- בגלל זה הם "לא כשר".

אבל מסתבר שטעיתי. בחלק גדול של המסעדות מגישים פירות ים. באחרות יש בשר לא כשר מעורב עם רטבים חלביים מכל מיני סוגים. יעני- סגנון צרפתי.

לגבי פירות הים יש לי תהייה- אמנם אנחנו על שפת ים התיכון אבל ממתי יש פה קלמרי. שרימפס ומולים? למה כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מייבאת את המוצרים האלו מחו"ל ולא מוצאת תחליף מקומי?

אז מה הקשר לתשעה באב? באחת התוכניות בהם צפיתי תארו את קיסריה שאחרי החורבן. עיר שכולה תענוגות שהושפעו מתרבות רומא. ושאלתי את עצמי אם זה לא מה שקורה בתל אביב- עיר שכולה תענוגות עם בתי אוכל שהושפעו ממאכלים מכל העולם. אפילו רותי ברודו שגדלה במשפחה חרדית וחיים כהן שגדל בסביבה מסורתית מיהרו לזרוק את הכשרות ולהקים את המסעדות הכי לא כשרות בתל אביב.. ושלא תבינו אותי לא נכון- אין לי שום התנגדות לכך שיהיו כמה מסעדות טובות לא כשרות. זוהי עיר קוסמופוליטית וצריך שיהיו בה מסעדות כאלו. אבל מנסיון- כאשר אני מסתובבת בתל אביב ולא מוצאת אף מסעדה כשרה – אפילו בלי תעודה אני שואלת את עצמי אם אין זה נצחון של רומא.

פורסם לראשונה באפריל 2013

טוב, קודם כל גילוי נאות – אני אשכנזיה, גרה בשכונה של מזרחיים, הולכת לעיתים לבית כנסת ספרדי, ומימי לא הבעתי דעה נגד עדה מסויימת.

אני יודעת היטב את כל הסיפור של עליית עולי המזרח ואת האפליה ממנה סבלו. – הייתי במרוקו – ונפעמתי לראות ולהבין את התרבות שהיתה שם. אם היה אפשר מבחינה בטחונית, הייתי ממליצה להביא בני נוער למרוקו כפי ששולחים בני נוער למסע לפולין (ואני לא משווה מבחינת התוכן). הייתי משלבת בתוכנית הלימודים את ההיסטוריה של יוצאי ארצות המזרח.

אבל- אני מרגישה שיותר ויותר אלו שתי תרבויות שלא מתחברות

. בילוי הפנאי של שתי התרבויות האלו הולך ומתרחק – נכון, יש סדר פסח, יש יום העצמאות, יש מנגלים שמשותפים לכולם. אבל אם תחשבו על פעילויות פנאי שמשלמים עבורן הרי כאן קיים הפיצול. מעט מזרחיים ישלמו על הרצאות של ידע כללי (הייתי היום בהרצאה כזו- על 100 אשכנזים היו 3 מזרחיים.) יותר מזרחיים יפליגו על אניות פאר עם בילוי של זמרים מזרחיים.

אנשי שתי תרבויות משנה אלו אוהבים לטייל בארץ אבל יותר אשכנזים יערכו טיול מודרך עם הסבר לילדים.

למוזיאונים הגדולים כמעט לא יגיעו יוצאי עדות המזרח. הם יגיעו אם זה טיול מאורגן מטעם מקום העבודה או הרשות.

אילת וטורקיה יהוו בילוי קודם יותר למזרחיים- בירות אירופה- לאשכנזים. (כמובן שמדובר על מגמה כללית ולא על יחידים)

ולמה זה חשוב? הטענה שלי היא שיוצאי עדות המזרח ( ושוב- אני לא מכלילה- לא כולם) מאד מעונינים שילדיהם ילמדו ויגיעו למקצוע הדורש רמה גבוהה של השכלה- אבל מה? הם לא משמשים כמודל!!! הילדים לא רואים את הוריהם לומדים!! וכשאני אומרת לומדים אני מתכוונת לכל דבר. הייתי רוצה לראות יותר מבני עדות המזרח הבוגרים לומדים אנגלית בקורסים שונים או יישומי מחשב שאי אפשר היום בלעדיהם, גם קורסים מקצועיים הם לימוד. כן- גם לימוד תורה הוא בהחלט דוגמא אך לצערי אותם יוצאי עדות המזרח המסורתיים כבר לא לומדים כל יום דף גמרא כפי שעשו אבותיהם.

חשבתי על כך כשצפיתי בתוכנית של אייל גולן- בחרתי בך- אהבתי את התוכנית בה הוא בוחר את הזמרים העתידיים של הזמר המזרחי.אבל המועמדים – כמעט שלא היה בהם בוגר תיכון אחד. כן כולם אוהבים מוזיקה- אבל מה הם עשו בשביל להתקדם בתחום? האם הם יודעים לנגן על כלי?האם לקחו כמה שעורים של פיתוח קול? האם יוכלו לשיר בסולם אחר אם יבקשו אותם?

כן, אני יודעת מה תהיה התגובה- "כולם הגיעו ממשפחות מסכנות" האמנם? אתמול צפיתי בטלוויזיה בתוכנית של הסופר בניה סרי שסיפר על משפחתו. .ילד שאביו נרצח בעודו ילד, קושי כלכלי ויחד עם זאת יכולת תאור שפתית לא רגילה שהתפתחה בבית ובשכונה שפיתחו יכולת זו.

וכן- אני מתנגדת לכל אותם גורמים כמו "הקשת המזרחית" או פרופ` יהודה שנהב או אחרים שעדיין מדברים על אשמת המדינה בפער שנוצר בתחום ההשכלה. נכון, יש מקומות בפריפריה שהפער הוא תוצאה של שגיאות שנעשו. נכון, עדיין יש בארץ דגש יותר נרחב על התרבות המערבית מאשר על התרבות המזרחית.

אבל לדעתי, יותר מדי מבני עדות המזרח מאשימים את הממשלה או את החברה בהזנחה בעוד שעליהם להסתכל פנימה- לחשוב מה עליהם לעשות על מנת לסגור את פער ההשכלה.

ילדים לומדים על ידי תהליכים של חיקוי והזדהות. אם לא יהיה את מה לחקות אם לא יהיה עם מה להזדהות- לא יהיה שינוי.

באחד מהימים הייתי ביום עיון אקדמי על יהודי תימן. היו יוצאי תימן שדיברו על המסורת, על השינויים בתרבות, כל תרבות חומרית. אבל מתוך הקהל שהיה באולם היה רק תימני אחד. ואני שניסיתי להביא כמה משכני התימנים לאותו אולם- נכשלתי. אוניברסיטה- הם אמרו. זה לא בשבילנו.

וכאן אולי הכשלון של הגורמים המוסדיים- אני מתגוררת לא רחוק מהאוניברסיטה הפתוחה. מתקיימים בה ימי עיון ללא תשלום- גם ברב המכללות זה קיים – אבל לא מצאתי גורמים מוסדיים שיגידו לאנשים: בואו, אל תפחדו מההילה של מכללה או אוניברסיטה, גם אתם יכולים להעשיר את עצמכם , גם אתם יכולים ללמוד. ואני יודעת שיש ילדים מבני עדות המזרח שהם מוכשרים וטובים והם יגיעו להיות בכירים במחקר או בתעשייה . אבל מהמסות