אז ככה. אני לא חובבת שירה. או יותר נכון- אני לא מבינה שירה.
נכון- לעיתים אני צופה בשקופית ביום של שירה בציבור ושואלת את עצמי איך לא שמתי לב למילים.
כי לרב השירים שלנו יש מילים מופלאות.
אבל שירה מודרנית אני הרבה פעמים לא מבינה. ואני לעיתים בוהה אל מול ארבעת השורות הנבטות מולי בדף האחורי של היומון ולא מבינה למה זה שיר.
אולי בגלל זה התחברתי ל"פואטרי סלאם".
הגדרה מהוויקיפדיה: בתרגום חופשי: 'הטחת שירה', הוא אירוע בו משוררים קוראים או מדקלמים יצירה מפרי עטם, בסגנון הנקרא "ספוקן וורד" (מילה מדוברת). הביצוע עומד לשיפוט נציגים אקראיים מהקהל.(ועוד מידע יש באתר "פואטרי סלאם")
בקיצור- התאהבתי בסגנון הזה- הוא ישיר ,הוא בוטה וברור מה המחברים רוצים להגיד.

אז הייתי בפינאלה.
1700 צעירים התקבצו ובאו לבית האופרה בתל אביב- על מנת לשמוע- שירה.
נכון זאת לא שירה  רגילה. אבל יש קצב משלה ועושר בלתי נדלה של מילים.
ונראה לי שהטרובאדורים של פעם – כך דיברו.

ושמחתי לראות שכל כך הרבה צעירים שאומרים שכלום לא איכפת להם באים ומשתתפים ומריעים לעושרן של מילים.
ואני הייתי שם הכי הכי מבוגרת.
אז על זה בעצם רציתי לדבר.
בשום מקום לא כתוב שה"פואטרי סלאם" זה רק לצעירים. זה ממש לא.
ויש הרבה נשים כותבות ומשחקות.
אז אולי תרימו על הכפפה?

וכדי שתבינו על מה  מדובר אני מצרפת כאן כמה קישורים ועוד תוכלו למצוא באתר של ה"פואטרי סלאם" ואני מקווה בעתיד שנראה "שירה בדיבור" בגיל הגילאים. כי למה בעצם לא?

רק אמריקאים קוראים לבת שלהם אלישבע -אלישבע בן דוד
https://www.youtube.com/watch?v=36vqAGhRajo&=&feature=push-u&=&attr_tag=xZOb2JKmhu7G3Oj9-6

מסע על תוכן וצורה – צביה מרגליות
https://www.youtube.com/watch?v=pmOof1T35TY
בריונים – עמית צפריר (מקום ראשון 2017)
https://www.youtube.com/watch?v=egn3oFGVtVw