• 

• 

• 

דיסוננס קוגניטיבי הוא אי-התאמה בין עמדות, בין דעות, בין אמונות או בין תפיסות של הפרט. הכוונה היא שיש לפרט שתי עמדות, אך הן אינן מתיישבות זו עם זו (וכך גם שתי דעות, שתי אמונות או שתי תפיסות).

אז זה מה שהיה לי השבוע. הרבה מאד דיזוננס קוגניטיבי.

זה התחיל כשפורסמו ההאשמות לכאורה נגד דוד ביטן. האמת- אינני מצביעת ימין אבל חיבבתי את האיש שמדלג בין כלי תקשורת אחד לשני ומפיץ את דברי הליכוד. אז איכשהוא ההאשמות הכבדות כלפיו לא הסתדרו לי.

אחר כך פורסמו כתבות על הזמר מייקל ג'קסון. מי לא אהב את מייקל ג'קסון? גאון פופ שהפך להיות חלק מחיינו? כן, וגם אני האמנתי שהוא מאד ילד נצחי שלא בגר. אולי לא רצה להתבגר בשל מה שחווה בילדות. אבל הסרט שפורסם מדבר אחרת. ולא רק מייקל ג'קסון עומד כאן למשפט הציבור אלא גם הורי הילדים שאיפשרו , תמורת כסף, את כל הזוועה הזאת.

השבוע גם צפיתי בסרט "כוכב נולד" – עוד דוגמא לדיזוננס בין כותבי ביקורות הקולנוע ובין הדעה שלי .הסרט מספר על זמרת שמצליחה להעפיל לפסגת ההצלחה בעוד בעלה הזמר הולך ומדרדר. סיפור באנאלי. זכור לנו עוד מהסרט ההוא עם ברברה סטריסנד. נכון- שירים יפים. אבל בסך הכל סרט בינוני. וזה הזכיר לי שיש כאלו שמעיזים לא לאהוב כל כך את "רומא" ואומרים שזהו סרט ארוך עם קטעים די משעממים…. כלומר- אלו שמעיזים לדבר אחרי כל השבחים שהוענקו לסרט הזה.

ועוד דיזוננס. הלכתי להרצאה של אותו פרופסור ידוע בעל תוכנית רדיו ידועה. הפרופסור הידוע כנראה החליט שהקהל לא חכם במיוחד ולכן לא הקדיש דקה להתכונן לאותה הרצאה. הוא דיבר בערך 20 דקות על הנושא שלו ואחר כך לא ידע מה להגיד. שוב ושוב הסתכל על הדף הבודד שהחזיק בידו ולאחר שלא מצא שם דברים חדשים. אז הוא התחיל לברבר. ברבר ברבר ועדיין נשאר לו זמן של חצי שעה. אז הקהל נרתם לעזרה והתחיל לשאול שאלות אבל הוא לא ידע בדיוק מה לענות. אז זהו. מדובר על סידרה יוקרתית שעולה כסף ולא מעט כסף. אבל הפרופסור המכובד כנראה חושב שהקהל שבוי. אז לא. לפחות אני לא.

אז איפה הדיזוננס שלי במקרה הזה? כאשר אני מאמינה בכישוריו של אדם ובפועל הוא מאכזב.זה דיזוננס.

ויכול גם להיות שמכוונים אותנו להרגיש את אותו דיזוננס. אותה כתבה בערוץ 13 שהתייחסה שוב לפרשת הרפז. ומה בעצם נאמר שם?? אתם אוהבים את גבי אשכנזי? רוצים אותו בפוליטיקה? אז אל תשכחו שיש מאחוריו פרשה לא גמורה.כן,דיזוננס הוא דרך לשינוי עמדות.

אז ככה. אני לא חובבת שירה. או יותר נכון- אני לא מבינה שירה.
נכון- לעיתים אני צופה בשקופית ביום של שירה בציבור ושואלת את עצמי איך לא שמתי לב למילים.
כי לרב השירים שלנו יש מילים מופלאות.
אבל שירה מודרנית אני הרבה פעמים לא מבינה. ואני לעיתים בוהה אל מול ארבעת השורות הנבטות מולי בדף האחורי של היומון ולא מבינה למה זה שיר.
אולי בגלל זה התחברתי ל"פואטרי סלאם".
הגדרה מהוויקיפדיה: בתרגום חופשי: 'הטחת שירה', הוא אירוע בו משוררים קוראים או מדקלמים יצירה מפרי עטם, בסגנון הנקרא "ספוקן וורד" (מילה מדוברת). הביצוע עומד לשיפוט נציגים אקראיים מהקהל.(ועוד מידע יש באתר "פואטרי סלאם")
בקיצור- התאהבתי בסגנון הזה- הוא ישיר ,הוא בוטה וברור מה המחברים רוצים להגיד.

אז הייתי בפינאלה.
1700 צעירים התקבצו ובאו לבית האופרה בתל אביב- על מנת לשמוע- שירה.
נכון זאת לא שירה  רגילה. אבל יש קצב משלה ועושר בלתי נדלה של מילים.
ונראה לי שהטרובאדורים של פעם – כך דיברו.

ושמחתי לראות שכל כך הרבה צעירים שאומרים שכלום לא איכפת להם באים ומשתתפים ומריעים לעושרן של מילים.
ואני הייתי שם הכי הכי מבוגרת.
אז על זה בעצם רציתי לדבר.
בשום מקום לא כתוב שה"פואטרי סלאם" זה רק לצעירים. זה ממש לא.
ויש הרבה נשים כותבות ומשחקות.
אז אולי תרימו על הכפפה?

וכדי שתבינו על מה  מדובר אני מצרפת כאן כמה קישורים ועוד תוכלו למצוא באתר של ה"פואטרי סלאם" ואני מקווה בעתיד שנראה "שירה בדיבור" בגיל הגילאים. כי למה בעצם לא?

רק אמריקאים קוראים לבת שלהם אלישבע -אלישבע בן דוד
https://www.youtube.com/watch?v=36vqAGhRajo&=&feature=push-u&=&attr_tag=xZOb2JKmhu7G3Oj9-6

מסע על תוכן וצורה – צביה מרגליות
https://www.youtube.com/watch?v=pmOof1T35TY
בריונים – עמית צפריר (מקום ראשון 2017)
https://www.youtube.com/watch?v=egn3oFGVtVw

פוסט זה פורסם לראשונה בנובמבר 2014

בעיתון "ידיעות אחרונות" של אתמול- יום ראשון 9/11/14  הופיעו שתי ידיעות: האחת מספרת על החלטת משרד החינוך לבטל את  הבונוסים לכל המקצועות הנלמדים ברמה של 5 יחידות והשארתם רק ל-5 יחידות מתימטיקה.

השנייה- מראה  תמונה של סטודנטית היושבת לבד בכתה. זאת הסטודנטית היחידה בקורס לתלמוד באוניברסיטה העברית.

 

המהפכה ה"מדעית" במשרד החינוך לא התחילה היום.תרם לה הרבה מאד פרופ' דן שכטמן – חתן פרס נובל. ללא ספק אדם מכובד שרוצה לקדם את החינוך המדעי בארץ.

 

מאז שמשרד החינוך קיבל את דרכו של פרופ' שכטמן ואחרים ניכרת מגמה ברורה במשרד החינוך: מדעי הרוח והחברה-OUT  מדעים מדוייקים- IN.

בבתי הספר נפתחות כיתות מדעיות שמקבלות עשרות שעות הוראה. מורים מקבלים שעות פרטניות על מנת לקדם תלמידים ל"אולימפיאדות" למיניהן ( על תלמידים אלו ללמוד חומר לימודי הנלמד באוניברסיטה ולא בתיכון.)

 

משרד הבטחון פתח בבתי הספר כיתות "נחשון" שמטרתן לקבל תלמידים שטובים במדעים וגם בעלי כושר מנהיגות. העלות של כיתות אלו לא מתפרסמת אבל כדאי לדעת שלכל כתה הזאת יש יום העשרה בשבוע שעולה הרבה כסף ומחנכת של כתה כזו מקבלת 14 שעות חינוך לעומת 4 שעות שמקבלת מחנכת בכתה רגילה.

 

ואתמול – ההנחתה החדשה- תלמידים טובים בכל מקצועות מדעי החברה והרוח לא יקבלו בונוס על הצטיינות בתחומים אלו. ייחשבו אך ורק לימודי מתימטיקה ברמה של 5 ייחידות שמשרד החינוך מודאג מירידת מספר התלמידים במגמות אלו.

 

וכאן אני נאלצת להשתמש בעקומה בנתונים מדעיים שהתשמשתי בהם כבר קודם לכן

 

קודם כל ההבדל בין 3,4 ו-5 יחידות איננו לינארי. תלמידים של 3 יחידות הם תלמידים  רגילים שתרגול יספיק להם על מנת לעבור את הבחינה- מביניהם יש כאלו שמתקשים ומדברים על כך שאולי כדאי ליצור בחינה יישומית יותר לחיים של 2 יחידות.

המעבר בין 3 ל-4 יחידות הוא בעיקר מעבר של שקידה. כלומר-תלמיד בינוני וטוב ב-3 יחידות יוכל לעבור את הבחינה של 4 יחידות עם יתרגל הרבה גם אם הוא לא מבין גדול ברזי  המתימטיקה.

המעבר ל-5 יחידות איננו כזה. המעבר ל-5 יחידות דורש יכולת מתימטית של חשיבה גבוהה שלא כל בני האדם ניחונו בה. יכול להיות שיש קבוצה קטנה של תלמידים שתוכל לעבור את חמשת היחידות על ידי שקידה ומורים פרטיים אבל הרי לא את אלו מחפש משרד החינוך.

ובכן להלן התפלגות נורמלית של אינטלגנציה באוכלוסייה- הציון הממוצע הוא 100 וסטיית התקן היא 15

מקובל לחשוב בעולם כולו שעל מנת לעמוד בבחיות במתימטיקה ברמה מוגברת יש צורך ב130IQ – שזו מנת משכל שיש לכ-3 אחוז מהאוכלוסיה הכללית. אפילו אם נקל ונוסיף 10 אחוז למספר זה ונתייחס רק לתלמידים שעומדים בדרישות מבחני הבגרות לא נעבור את 15 אחוזים. מה זה אומר? שאת משרד החינוך לא מעניינת התפלגות  היכולת באוכלוסייה. משרד החינוך רוצה 100 אחוז תלמידים שיהיה להם בגרות ו100 אחוז תלמידים שיעשו 5 יחידות מתימטיקה ויקבלו את פרס נובל.

 

עלי לציין שלי אישית אין התנגדות שמשרד החינוך ישקיע משאבים במספר קטן של תלמידים מוכשרים מאד ויקדם אותם לרמה של תואר ראשון- אבל קידום המדעים הפך לאובססיה. ועל חשבון מי? על חשבון מדעי החברה והרוח.

 

מדינת ישראל כבר לא צריכה אנשים של מילים- לא סופרים, לא עתונאים, לא אנשי הגות, לא היסטוריונים.

סגירת החוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל-אביב והתמונה של סטודנטית לתלמוד שיושבת לבדה בכתה הן רק הסנוניות הראשונות. וחבל שאנשי החינוך , האקדמיה והתקשורת משלימים ו-שותקים.

בעשרות בתי ספר פתחו כיתות "מדעיות" שמרוקנות את הכיתות האחרות מתלמידים טובים שימשכו את האחרים קדימה.

ועדיין אני מחכה לרשות האמיצה שתפתח בית ספר שישא על דגלו מצויינות במדעי החברה והרוח. בינתיים אין כאלו. וחבל.