פוסט זה פורסם לראשונה בנובמבר 2014

בעיתון "ידיעות אחרונות" של אתמול- יום ראשון 9/11/14  הופיעו שתי ידיעות: האחת מספרת על החלטת משרד החינוך לבטל את  הבונוסים לכל המקצועות הנלמדים ברמה של 5 יחידות והשארתם רק ל-5 יחידות מתימטיקה.

השנייה- מראה  תמונה של סטודנטית היושבת לבד בכתה. זאת הסטודנטית היחידה בקורס לתלמוד באוניברסיטה העברית.

 

המהפכה ה"מדעית" במשרד החינוך לא התחילה היום.תרם לה הרבה מאד פרופ' דן שכטמן – חתן פרס נובל. ללא ספק אדם מכובד שרוצה לקדם את החינוך המדעי בארץ.

 

מאז שמשרד החינוך קיבל את דרכו של פרופ' שכטמן ואחרים ניכרת מגמה ברורה במשרד החינוך: מדעי הרוח והחברה-OUT  מדעים מדוייקים- IN.

בבתי הספר נפתחות כיתות מדעיות שמקבלות עשרות שעות הוראה. מורים מקבלים שעות פרטניות על מנת לקדם תלמידים ל"אולימפיאדות" למיניהן ( על תלמידים אלו ללמוד חומר לימודי הנלמד באוניברסיטה ולא בתיכון.)

 

משרד הבטחון פתח בבתי הספר כיתות "נחשון" שמטרתן לקבל תלמידים שטובים במדעים וגם בעלי כושר מנהיגות. העלות של כיתות אלו לא מתפרסמת אבל כדאי לדעת שלכל כתה הזאת יש יום העשרה בשבוע שעולה הרבה כסף ומחנכת של כתה כזו מקבלת 14 שעות חינוך לעומת 4 שעות שמקבלת מחנכת בכתה רגילה.

 

ואתמול – ההנחתה החדשה- תלמידים טובים בכל מקצועות מדעי החברה והרוח לא יקבלו בונוס על הצטיינות בתחומים אלו. ייחשבו אך ורק לימודי מתימטיקה ברמה של 5 ייחידות שמשרד החינוך מודאג מירידת מספר התלמידים במגמות אלו.

 

וכאן אני נאלצת להשתמש בעקומה בנתונים מדעיים שהתשמשתי בהם כבר קודם לכן

 

קודם כל ההבדל בין 3,4 ו-5 יחידות איננו לינארי. תלמידים של 3 יחידות הם תלמידים  רגילים שתרגול יספיק להם על מנת לעבור את הבחינה- מביניהם יש כאלו שמתקשים ומדברים על כך שאולי כדאי ליצור בחינה יישומית יותר לחיים של 2 יחידות.

המעבר בין 3 ל-4 יחידות הוא בעיקר מעבר של שקידה. כלומר-תלמיד בינוני וטוב ב-3 יחידות יוכל לעבור את הבחינה של 4 יחידות עם יתרגל הרבה גם אם הוא לא מבין גדול ברזי  המתימטיקה.

המעבר ל-5 יחידות איננו כזה. המעבר ל-5 יחידות דורש יכולת מתימטית של חשיבה גבוהה שלא כל בני האדם ניחונו בה. יכול להיות שיש קבוצה קטנה של תלמידים שתוכל לעבור את חמשת היחידות על ידי שקידה ומורים פרטיים אבל הרי לא את אלו מחפש משרד החינוך.

ובכן להלן התפלגות נורמלית של אינטלגנציה באוכלוסייה- הציון הממוצע הוא 100 וסטיית התקן היא 15

מקובל לחשוב בעולם כולו שעל מנת לעמוד בבחיות במתימטיקה ברמה מוגברת יש צורך ב130IQ – שזו מנת משכל שיש לכ-3 אחוז מהאוכלוסיה הכללית. אפילו אם נקל ונוסיף 10 אחוז למספר זה ונתייחס רק לתלמידים שעומדים בדרישות מבחני הבגרות לא נעבור את 15 אחוזים. מה זה אומר? שאת משרד החינוך לא מעניינת התפלגות  היכולת באוכלוסייה. משרד החינוך רוצה 100 אחוז תלמידים שיהיה להם בגרות ו100 אחוז תלמידים שיעשו 5 יחידות מתימטיקה ויקבלו את פרס נובל.

 

עלי לציין שלי אישית אין התנגדות שמשרד החינוך ישקיע משאבים במספר קטן של תלמידים מוכשרים מאד ויקדם אותם לרמה של תואר ראשון- אבל קידום המדעים הפך לאובססיה. ועל חשבון מי? על חשבון מדעי החברה והרוח.

 

מדינת ישראל כבר לא צריכה אנשים של מילים- לא סופרים, לא עתונאים, לא אנשי הגות, לא היסטוריונים.

סגירת החוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל-אביב והתמונה של סטודנטית לתלמוד שיושבת לבדה בכתה הן רק הסנוניות הראשונות. וחבל שאנשי החינוך , האקדמיה והתקשורת משלימים ו-שותקים.

בעשרות בתי ספר פתחו כיתות "מדעיות" שמרוקנות את הכיתות האחרות מתלמידים טובים שימשכו את האחרים קדימה.

ועדיין אני מחכה לרשות האמיצה שתפתח בית ספר שישא על דגלו מצויינות במדעי החברה והרוח. בינתיים אין כאלו. וחבל.

 

חודש יוני היה החודש האחרון של בהוראה. היו עוד תפקידים שמלאתי במערכת החינוך אבל חודש יוני היה האחרון בהוראה.

מלבד הלחצים הרגילים של תקופת בחינות הבגרות עברתי, כמו אלפי מורים אחרים, את הלחצים הנפשיים הכרוכים בכך

של  " לרכך" או "לזייף "או "להעלות" או איך שתקראו לזה ציונים שאינני מסכימה אתם.  חברי המורים סיפרו לי שהם עברו תהליך של "מיסוד". זהו מושג סוציולוגי המצביע על כניסה לאיזהשהוא הרגל. –  הם כבר לא מכניסים את עצמם לדילמה המוסרית הכרוכה בכך- הם פשוט עושים מה שההנהלה אומרת להם. למה? הם לא יודעים- הם עייפים מכל השנה, הם עייפים  מהתחלופה במשרד החנוך, הם רוצים לשמור על המשרה שלהם.

לא, לא מדובר על ההעלאה של ציון מ-60 ל70. מדובר על מתן ציון מגן חיובי למישהו שלא קיבל יותר מ-30 במשך כל השנתיים או לתת הזדמנות ראשונה שנייה שלישית לנערה שכף רגלה לא דרכה בבית הספר במשך השנה. ולא- אין לה בעיות נפשיות.

כבר כתבתי על התופעה המתגלגלת הזאת מספר בלוגים. משרד החינוך לוחץ על הרשות המקומית ועל המפמ"רים, הרשות לוחצת על מנהלי בתי הספר ומנהלי בתי הספר לוחצים על המורים פשוט וקל- צריך להעלות את אחוז הזכאים ואת הממוצע אחרת בית הספר לא יקבל שעות-סל. אז מזייפים.

אבל אנחנו כבר אוטוטו באוגוסט (2015) ומה פתאום נזכרתי?

אז ככה – קרובה שלי לומדת בהולנד. כן בהולנד- לא ביפן. היא עולה לחטיבה והיא התקבלה לכתה מצטיינת.

בכתה מצטיינת בהולנד לומדים נוסף למדעים ושתי שפות זרות גם- לטינית ויוונית הנכללים במסגרת של "לימודים קלאסיים".

נזכרתי שגם לפני הרבה שנים כשלמדתי בתיכון יהודי אבל כללי בבלגיה- המצטיינים חויבו בלימוד של "לימודים קלאסיים". והרעיון הוא כזה- אם אתה מצטיין אז לא מספיק שתדע רמה גבוהה של מתימטיקה אלא עליך להכיר את התרבות ממנה צמח העם שלך יותר מאשר כל תלמיד אחר.

אבל אצלינו עסוקים ב"איך להעניק בגרות לתלמיד שלא למד כלום על מנת שיעלה את אחוזי הזכאים של בית הספר"….

ולכן בכל מבחן בינלאומי אנחנו נמשיך ונכשל ולא משנה איזו בשורה יביא איתו השר הבא.

אז שלום לך מערכת החינוך…אחרי הצבא והדואר,והרכבת הקלה, ובתי -הדין…אולי מישהו יטפל גם בך…..