…וקצת על מושג האותנטיות
לא מעט סרטים עוסקים בנושא של מזון ושתייה. מקום מיוחד ניתן לסרטים שהמוטיב המרכזי שלהם הוא היין. אותו משקה שמזכיר את תמצות הנאות החיים ושמאפשר צילום מרהיב של כרמים שמחברים אתנו אל האדמה והטבע.
סרטי היין הצרפתיים או אלו שצולמו בצרפת מציגים מעין דפוס קבוע: כרם שנמצא בקשיים כלכליים, בן משפחה מבעלי הכרם שחי חיים אחרים חוזר לכרם. הכרם עומד להמכר אבל בן המשפחה עובר שינוי ומרגיש שחייו האותנטיים אינם נמצאים רחוק אלא כאן, קרוב לאדמה אותה שכח. בדרך כלל ילווה המהפך האישי גם בפתיחות לקשר זוגי חדש וגיבורנו ימצא בת זוג שמחוברת גם היא לאדמה ולכרם.
הסרטים "חזרה לבורגונדי" ו "בציר אחרון" שמוקרנים עדיין ברחבי הארץ עונים על דפוס זה . גם הסרט "שנה מופלאה" (עם רסל קראו) שהוצג לפני מספר שנים מספר את אותו סיפור. כל הסרטים מצולמים על רקע של כרמי היין בצרפת ,בדרך כלל בחבל בורגונדי ,מה שגורם לצופים להנות מצילום מרהיב של שורות גפנים נוצצים בשמש.
מבקרי הקולנוע נתנו ציון בינוני לכל הסרטים הנ"ל אבל הקהל אהב את הנוף ואת הסיפורים הפשוטים והסרטים זכו להצלחה.
מהי אותה אותנטיות עליה מבוססים הסרטים? אותנטיות הוא מושג פילוסופי -פסיכולוגי המתייחס לנטייה או למצב סובייקטיבי בו הפרט חש כי הוא מתנהג ופועל באופן נאמן למחשבותיו ורגשותיו הפנימיים חרף השפעות חיצוניות. (וויקיפדיה)
המושג "אותניות" שאוב מהפילוסופיה האקזיסטנסיאליסטית שפראנקל הושפע ממנה.
על פי כתביו של סרן קיקגור "האדם האותנטי…הוא השלם עם עצמו וחי חיים מלאי משמעות הנובעים מהחלטתו לחיות כך". על פי מרטין היידיגר אותנטיות מהווה מצב שבו הפרט פתוח לגילוי של אינסוף אפשרויות השימוש בכל מה שקיים בעולמו. ה"יש" הוא אפשרות דינמית חיה ומשתנה. פראנקל רואה באותנטות מצב שמאפשר לנפש להגיע למימד הנועטי ומשם- למציאת המשמעות של החיים.
תאוריות פסיכולוגיות מתייחסות בעיקר לאותנטיות כאל "העצמי האמיתי" שהאדם לעיתים מתרחק ממנו.כך קארן הורני מדברת על "העצמי האמיתי", אריך פרום מתאר את התנאים להיוצרותה של אישיות שאיננה אותנטית,ויניקוט מדבר על "עצמי כוזב" כחוסר אותנטיות ורוג'רס מדבר על אישות שאיננה אותנטית כי התפתחותה כבעלת רצון חופשי נחסמה על ידי הסביבה.
פאברי שפרסם כתבים על לוגותרפיה מדבר על המושג של "גילוי עצמי". "יש חשיבות משמעותית כי תדע מי אתה לא כיצד אתה נראה מאחורי כל המסיכות אשר למדת לחבוש כדי שיאבו אותך, יקבלו אותך ועל מנת שתצליח – אלא מי אתה באמת בתוכך" "אדם צריך לדעת אם התגובות שלו הם של הוריו, בני קבוצת הגיל שלו, או של מקור סמכות או אלו באמת קשת התגובות האמיתיות שלו".
פאברי מציין את ה"גילוי העצמי" כ"נחבא" בתוך החלק הרוחני של האדם והוא אחד מהדרכים המובילים למשמעות.
עוד דרך למשמעות היא יכולת הבחירה שכאן לא נרחיב עליו. רק נאמר שעצם המודעות של האדם שיש בידו אפשרות לבחור עוזרת לו למצוא את המשמעות בחייו.
נתמקד כאן בסרוט "שנה מופלאה" ונראה איך האותנטיות מתבטאת בו:
מקס סקינר (ראסל קרואו), הגיבור של 'שנה מופלאה'. כשאנו פוגשים בו בתחילת הסרט הוא איש עסקים מצליח בלונדון, מצויד כדרוש בחוש הומור שחצני, מזכירה ביצ'ית וכמה מתחרים שרוצים לרוקן את קרביו ולמכור אותם בשוק השחור. אכן, תמונה פסטורלית. מכאן, כמובן, אפשר רק להתדרדר.
ובאמת, רק הרגענו את נשימתנו מהסכום מרובה האפסים שמקס הרויח בעסקה האחרונה שלו, וכבר מגיע שליח השאול – עורך הדין של מקס – לבשר לו את בשורת האיוב: דודו האהוב הנרי, שבאחוזתו שבפרובאנס בילה מקס את ילדותו, הלך לעולמו. אלא שמקס בכלל לא מראה סימני שברון לב: אם כבר, הוא נראה כמתעניין הרבה יותר בשווי האחוזה והכרם שהשאיר דודו מאחור. בסופו של דבר הוא אף משתכנע לנסוע לצרפת ולהעיף באחוזה מבט מקרוב. בהגיעו לצרפת עוסק מקס בעיקר בהתעלמות מנופיה הקסומים ומעוררי ההשראה, ואינו חושד אף לרגע כי צל כבד מעיב על הקריירה שלו. (עין הדג)
האחוזה מחזירה את מקס אל ימי נעוריו עם הדוד הנרי המנוח (אלברט פיני), שדמותו היא שילוב שובה לב. הימים שבילה איתו מזנקים על מקס מכל פינה באחוזה, ומקשים עליו להתנתק רגשית מהמקום ולמכור אותו לאלמוני עשיר מעבר לים. מציאות עיסקית מסויימת מחייבת אותו להשאר עוד שבוע במקום. ואז חל השינוי.
קודם כל אנו רואים את מקס משתנה מבחינה פיזית. במקום החליפות המחוייטות הוא מסתובב עם בגדים קצרים ,בלתי מגולח ונוח לו כך. בשלב שני אנו רואים שינוי בקצב החיים. שם בפרובאנס הדברים הולכים לאט בקצב שלהם מה שקוהרנטי כמובן עם הנופים הנפלאים וחום השמש הנעים.
הדבר השליש אליו מקס מסתגל הוא הכבוד לאוכל ולשתייה ובעיקר ליין ולכרמים. הוא נזכר בימי ילדותו כאשר דודו לימד אותו על סוגים שונים של יין. והוא לומד להנות מארוחה צרפתית כשיין לצידה. יחד עם זאת הוא מתחיל להתעניין במצב הכרם שלו והדרכים להשבחתו.
וכאן מופיע שינוי בההרגשה הפנימית של מקס שפאברי קורה לו "הגילוי העצמי". מקס מגלה עולם חדש שהיה מוכר לו כילד אך כאן הוא נפגש איתו מחדש ומסתבר לו ולצופים שזהו למעשה העצמי האותנטי שלו.
. אחד מהגורמים שעוזרים למקס בגילוי עצמי זה הוא "היזכרות בהתנסויות עבר בעלות משמעות" שמהווים כעין עוגן ל"גילוי העצמי" שלו. ואמנם הזכרונות הטובים שיש לו מהתקופה בה בילה עם דודו בין הכרמים עוזרים לו בתהליך הגילוי העצמי.
עוד גורם שמסייע בדרך למשמעות היא הבחירה. מקס שהיה בטוח שחייו יתנהלו בעושר במסגרת הבורסה צריך לקבל החלטה לגבי חייו- להציל את עסקיו בלונדון או לבנות חיים חדשים בפרובאנס. "אני אוהב את המקום הזה" הוא אומר ובכך למעשה הביע את בחירתו.
בסרט יש גם כמובן סיפור רומנטי- אבל השינוי שעבר הקשר הריגשי לא היה יכול להתקיים.
הסרט "שנה מופלאה" הוא לא סרט מופת. הוא סרט פשוט עם סיפור פשוט. אבל כל סרטי היין שציינתי יכולים ללמד אותנו על האוטנטיות כשברקע הכרמים הנפלאים של פרובאנס.
ובנימה אישית: הקשר לאדמה הזכיר לי משהו- אחת מהמשתתפות בקבוצה שהנחתי הילה אנרגטית במיוחד – נהגה להשתתף בכל החוגים ובכל הטיולים הקיימים במקום מגוריה. בשיחה התברר שהריצה אחרי כל החוגים וכל הטיולים השאיר אותה עם הרגשת רייקנות. המון פעילויות ללא משמעות אמיתית. בהמשך – התברר שהאוטנטיות שלה נמצאת שם- קרוב לאדמה. מה שהיא שאוהבת באמת זה לעסוק בגינון. והתנדבות בחווה קהילתית הובילה אותה לעיסוק משמעותי עבורה.
OLDLADY 