שלושה סיפורים ומושג ה"הון התרבותי" של בורדיה

מתוך הוויקיפדיה :

הון תרבותי הוא מושג המתייחס לעולם הידע והתוכן של היחיד והקבוצה, והוא מתפקד כגורם מרבד, כגורם המשעתק את אי השוויון, ואת עליונותן החברתית של קבוצות מסוימות והנמכתן והדרתן של קבוצות אחרות. את המונח טבע הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה.

בורדייה מבחין בשלוש צורות של הון תרבותי:

הון תרבותי ממוסד – תעודות אקדמיות והסמכות היוצרות 'תיעוד על יכולת תרבותית המעניקות לאוחז בהן ערך קונוונציונלי, קבוע וחוקי ביחס לכוח'. אסמכתאות אקדמיות אלה יכולות לשמש ככלי המרה בין הון תרבותי לכלכלי.

הון תרבותי מחופצן (Objectified) – בעלות על טובין תרבותיים, חפצים חומריים כגון חפצי אומנותספריםציורים, מכשירים או מכונות. ניתן להעריך אותם הן חומרית, כהון כלכלי, והן סימבולית כהון מחופצן.

הון תרבותי מופנם/מגופן (Embodied) – מצוי בתוך האדם, והוא מייצג את ידיעותיו, יכולותיו, ערכיו וטעמו התרבותי. הון מגופן יכול לגדול על ידי השקעת זמן בשיפור עצמי ובלמידה. כאשר הון מגופן נטמע באדם, הוא הופך להביטוס ואינו יכול להיות מועבר בצורה מיידית. כלומר – ההון המגופן הוא מערך התנהגויות (נימוס, דיבור, הליכות וכיוצא בזה) וטעם (בביגוד, חברים, אוכל, תחביבים וכיוצא בזה) של אדם, המעידים על מי שהוא, מהיכן בא, איפה התחנך. הון תרבותי זה, שלא כמו שני האחרים, נרכש רק בתהליך ארוך ומורכב, בעצם במשך כל מהלך חייו של האדם. הפנמת הערכים התרבותיים מתרחשת בעיקר בגיל הילדות, בתהליך החיברות (סוציאליזציה) של האדם, ורק בצורה כזו אותם ערכים יהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו. למעשה, סוג ההון הזה הוא המפריד בין מי שנולד למעמד הגבוה לבין מי שהתעשר במהלך חייו וטיפס בסולם המעמדי. ניתן לרכוש הון תרבותי זה רק אם היחיד שרוכש אותם מצויד במערכי-הערכה מנטליים נכונים, ומבין את משמעויות הטובין הללו. זאת מאחר שהסמלים המשוקעים בתוך ההון התרבותי הם תמיד קודים מסוג זה או אחר, ויש תמיד לפענח אותם.

כאשר אנו משתייכים לקבוצה מסויימת הרי די ברור שה"טעם" שלנו יהיה דומה וכן גם "ההון התרבותי" שאנחנו מעבירים לילדינו. כך למשל בדיון בהשתלמות של מורים למדעי החברה התברר שכמעט כולם יעשו הכל על מנת שהילדים ירכשו השכלה רחבה החל מגיל צעיר (חוגים וכו') ויטעו בילדים רצון להמשך לימודים. אבל מה קורה באוכלוסייה אחרת ,שונה? התרגלנו למחקרים על אוכלוסיות בעלות סטטוס כלכלי נמוך וגם רמת השכלה נמוכה אבל אני רוצה כאן להביא שלוש דוגמאות אקטואליות להיום לאוכלוסיות שבהן לא הכסף הוא הגורם שיכול להביא לאי השיוויון אלא דווקא ההון התרבותי.

לשם שמירת הפרטיות הסתרתי גורמים מזהים- אבל כל הסיפורים נכונים להיום.

הסיפור הראשון הוא הסיפור של הפדיקורסטית שלי. גרושה עם בן בגיל 25, עובדת קשה אבל מצליחה להתפרנס יפה מעבודתה. הבן סיים יפה בגרות והתגייס לצבא. בשל הידע שלו בשפה הערבית גייסו אותו לאחת מיחידות המסתערבים. הייתי נוכחת כאשר הנציגים באו להסביר לאם את המשמעות. זה היה תוך כדי עבודה, היא לא ממש התרכזה בהסבר אינני חושבת שהיא ממש הבינה את כל מה שנאמר שם. סופו של דבר היה שהוא לא החזיק שם מעמד ולא סיים את שירותו הצבאי.

הבן חזר מהצבא והתחיל לעבוד אצל אביו , אינני רוצה לספר כאן פרטים אבל לדעתי האב עובד בעבודה שפשוט תעלם תוך עשר שנים. הסברתי זאת לאם שאני בידידות איתה, הסברתי לה שחשוב שהבן ילמד- לא חשוב מה, לא חייב להיות באוניברסיטה. אחרי מספר חודשים האם סיפרה לי שהבן לומד מחשבים לבד. לא התערבתי. לדעתי מחשבים זה לא בשבילו ובטח קשה ללמוד מחשבים כאשר אתה לא פריק של מחשבים מגיל 14. עוד מספר חודשים עוברים ונאמר לי שהוא עובד בפיצה. ועכשיו- עכשיו חזר לעבוד עם אביו. שוב אני מזכירה שמדובר בעבודת כפיים שלדעתי תעלם תוך 10 השנים הקרובות. ילד טוב, בעל בגרות טובה שאין לו בבית יד מכוונת.

סיפור שני: שכן. בן 27. ירש מסבתו בית. לא צריך לשלם משכנתא. האב נפטר, האם גרה עם בן זוג בעיר אחרת. לפעמים מנסה לכוון אותו אבל לא תמיד בהצלחה. לפעמים עובד ולפעמים לא. חברתו לומדת ועובדת . השכיר חלק מהבית ומזה חי. עכשיו החברה בהריון. נדמה שמאז גיל ההתבגרות נמצא במצב של "פיזור זהות" על פי אריקסון. לא ברור אם הזוג יתחתן לא ברור באיזו אווירה יגדלו את הילד ( מעשן גראס אובססיבי) כרגע חושבים לשפץ את הבית אבל אין תכנון כלכלי מסודר.

סיפור שלישי: הגנן שלי. בחור חרוץ כבין 55 שעובד במספר עבודות וגם בנה בחצר יחידת דיור קטנה מתוך מחשבה שהיא תשמש אותו כאשר יצא לפנסיה. הבת השתחררה לפני שנתיים מהצבא וכאשר שאלתי אם היא חושבת ללמוד משהו ענה לי "היא מסודרת, מצאה עבודה באחד המפעלים בסביבה". מה שאומר: שכר מינימום, מתאים לתקופה מסויימת אחרי הצבא אבל לא לכל החיים. (לדעתי). הבת התאהבה ועברה לגור עם החברה ביחידת הדיור בחצר. החבר שגם הוא לא למד, עובד ביחד עם אביו. ומה עכשיו? עכשיו נכנסה להריון. לא עלתה בכלל שאלת הפלה . הגנן הסביר לי "מה פתאום שאני אוותר על נכד קטן, אני מת על נכד תינוק קטן" כמובן זכותו. הבת לא חושבת על המשך לימודים. אבל מה זה אומר? לבת כנראה לא יהיה מקצוע והיא תמשיך לגור ביחידת הדיור בחצר. יכול להיות שכולם יהיו מאושרים ויכול להיות שלא. החלום על יחידת הדיור שתהיה כעין פנסיה לגנן (שכרגע אין לו פנסיה ) כנראה לא יתגשם והבת תחיה עם הכנסה יחסית נמוכה.

אז מה אומרים לנו שלושת הסיפורים. מדובר על דור ראשון שזה הסבא/סבתא של הצעירים שאני מספר עליהם שסבל לא מעט קשיים כלכליים כאשר הגיעו ארצה. הדור השני הצליח להתגבר על קשיים אלו וחי ברווחה יחסית . עבור דור זה עצם העובדה שהילדים סיימו תיכון וזכו לתעודת בגרות- זה כבר הצלחה- ולכן כנראה שאין צורך לשאוף ליותר זה ה"הביטוס" שהפנימו אותו כדרך חיים. ואותו "הביטוס" הנובע מ"הון התרבותי" עשוי להביא לדור שלישי עם מצוקה כלכלית ושעתוק אי-השיוויון של הדור הראשון.

9

כתיבת תגובה