דיסוננס קוגניטיבי הוא אי-התאמה בין עמדות, בין דעות, בין אמונות או בין תפיסות של הפרט. הכוונה היא שיש לפרט שתי עמדות, אך הן אינן מתיישבות זו עם זו (וכך גם שתי דעות, שתי אמונות או שתי תפיסות).
אז זה מה שהיה לי השבוע. הרבה מאד דיזוננס קוגניטיבי.
זה התחיל כשפורסמו ההאשמות לכאורה נגד דוד ביטן. האמת- אינני מצביעת ימין אבל חיבבתי את האיש שמדלג בין כלי תקשורת אחד לשני ומפיץ את דברי הליכוד. אז איכשהוא ההאשמות הכבדות כלפיו לא הסתדרו לי.
אחר כך פורסמו כתבות על הזמר מייקל ג'קסון. מי לא אהב את מייקל ג'קסון? גאון פופ שהפך להיות חלק מחיינו? כן, וגם אני האמנתי שהוא מאד ילד נצחי שלא בגר. אולי לא רצה להתבגר בשל מה שחווה בילדות. אבל הסרט שפורסם מדבר אחרת. ולא רק מייקל ג'קסון עומד כאן למשפט הציבור אלא גם הורי הילדים שאיפשרו , תמורת כסף, את כל הזוועה הזאת.
השבוע גם צפיתי בסרט "כוכב נולד" – עוד דוגמא לדיזוננס בין כותבי ביקורות הקולנוע ובין הדעה שלי .הסרט מספר על זמרת שמצליחה להעפיל לפסגת ההצלחה בעוד בעלה הזמר הולך ומדרדר. סיפור באנאלי. זכור לנו עוד מהסרט ההוא עם ברברה סטריסנד. נכון- שירים יפים. אבל בסך הכל סרט בינוני. וזה הזכיר לי שיש כאלו שמעיזים לא לאהוב כל כך את "רומא" ואומרים שזהו סרט ארוך עם קטעים די משעממים…. כלומר- אלו שמעיזים לדבר אחרי כל השבחים שהוענקו לסרט הזה.
ועוד דיזוננס. הלכתי להרצאה של אותו פרופסור ידוע בעל תוכנית רדיו ידועה. הפרופסור הידוע כנראה החליט שהקהל לא חכם במיוחד ולכן לא הקדיש דקה להתכונן לאותה הרצאה. הוא דיבר בערך 20 דקות על הנושא שלו ואחר כך לא ידע מה להגיד. שוב ושוב הסתכל על הדף הבודד שהחזיק בידו ולאחר שלא מצא שם דברים חדשים. אז הוא התחיל לברבר. ברבר ברבר ועדיין נשאר לו זמן של חצי שעה. אז הקהל נרתם לעזרה והתחיל לשאול שאלות אבל הוא לא ידע בדיוק מה לענות. אז זהו. מדובר על סידרה יוקרתית שעולה כסף ולא מעט כסף. אבל הפרופסור המכובד כנראה חושב שהקהל שבוי. אז לא. לפחות אני לא.
אז איפה הדיזוננס שלי במקרה הזה? כאשר אני מאמינה בכישוריו של אדם ובפועל הוא מאכזב.זה דיזוננס.
ויכול גם להיות שמכוונים אותנו להרגיש את אותו דיזוננס. אותה כתבה בערוץ 13 שהתייחסה שוב לפרשת הרפז. ומה בעצם נאמר שם?? אתם אוהבים את גבי אשכנזי? רוצים אותו בפוליטיקה? אז אל תשכחו שיש מאחוריו פרשה לא גמורה.כן,דיזוננס הוא דרך לשינוי עמדות.
OLDLADY 