חודש יוני היה החודש האחרון של בהוראה. היו עוד תפקידים שמלאתי במערכת החינוך אבל חודש יוני היה האחרון בהוראה.

מלבד הלחצים הרגילים של תקופת בחינות הבגרות עברתי, כמו אלפי מורים אחרים, את הלחצים הנפשיים הכרוכים בכך

של  " לרכך" או "לזייף "או "להעלות" או איך שתקראו לזה ציונים שאינני מסכימה אתם.  חברי המורים סיפרו לי שהם עברו תהליך של "מיסוד". זהו מושג סוציולוגי המצביע על כניסה לאיזהשהוא הרגל. –  הם כבר לא מכניסים את עצמם לדילמה המוסרית הכרוכה בכך- הם פשוט עושים מה שההנהלה אומרת להם. למה? הם לא יודעים- הם עייפים מכל השנה, הם עייפים  מהתחלופה במשרד החנוך, הם רוצים לשמור על המשרה שלהם.

לא, לא מדובר על ההעלאה של ציון מ-60 ל70. מדובר על מתן ציון מגן חיובי למישהו שלא קיבל יותר מ-30 במשך כל השנתיים או לתת הזדמנות ראשונה שנייה שלישית לנערה שכף רגלה לא דרכה בבית הספר במשך השנה. ולא- אין לה בעיות נפשיות.

כבר כתבתי על התופעה המתגלגלת הזאת מספר בלוגים. משרד החינוך לוחץ על הרשות המקומית ועל המפמ"רים, הרשות לוחצת על מנהלי בתי הספר ומנהלי בתי הספר לוחצים על המורים פשוט וקל- צריך להעלות את אחוז הזכאים ואת הממוצע אחרת בית הספר לא יקבל שעות-סל. אז מזייפים.

אבל אנחנו כבר אוטוטו באוגוסט (2015) ומה פתאום נזכרתי?

אז ככה – קרובה שלי לומדת בהולנד. כן בהולנד- לא ביפן. היא עולה לחטיבה והיא התקבלה לכתה מצטיינת.

בכתה מצטיינת בהולנד לומדים נוסף למדעים ושתי שפות זרות גם- לטינית ויוונית הנכללים במסגרת של "לימודים קלאסיים".

נזכרתי שגם לפני הרבה שנים כשלמדתי בתיכון יהודי אבל כללי בבלגיה- המצטיינים חויבו בלימוד של "לימודים קלאסיים". והרעיון הוא כזה- אם אתה מצטיין אז לא מספיק שתדע רמה גבוהה של מתימטיקה אלא עליך להכיר את התרבות ממנה צמח העם שלך יותר מאשר כל תלמיד אחר.

אבל אצלינו עסוקים ב"איך להעניק בגרות לתלמיד שלא למד כלום על מנת שיעלה את אחוזי הזכאים של בית הספר"….

ולכן בכל מבחן בינלאומי אנחנו נמשיך ונכשל ולא משנה איזו בשורה יביא איתו השר הבא.

אז שלום לך מערכת החינוך…אחרי הצבא והדואר,והרכבת הקלה, ובתי -הדין…אולי מישהו יטפל גם בך…..